הסיבות לפיגמנטציה

מחקר חדש: הסיבות לפיגמנטציה

 

אז מה באמת גורם לכתמי הפיגמנטציה שהופיעו על העור שלך? מחקר חדש מפרט את שלושת הגורמים המרכזיים – גנטיקה, חשיפה לשמש ונטילת תרופות. איך בדיוק זה קורה ומה עוד יכול להשפיע על הכתמים? כל ממצאי המחקר בכתבה שלפנייך

פיגמנטציה היא אחת מבעיות העור השכיחות והמוכרות ביותר. אבל מה גורם לכתמים האלה להופיע? מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי MOLECULES בחן את הגורמים המרכזיים להפרעות פיגמנטציה. על פי המחקר, שלושה גורמים עיקריים משפיעים על הפיגמנטציה בעור: גנטיקה, חשיפה לקרינה האולטרה סגולה של השמש ונטילת תרופות מסוימות.

המשותף לשלושתם – כולם משפיעים על המלנין, שהוא הפיגמנט שמעניק לעור שלנו את הגוון האופייני לו. ההשפעה יכולה להתבטא במצבי היפר פיגמנטציה – שבהם ישנה הצטברות יתר של מלנין, או לחילופין – במצבי היפו פיגמנטציה – שבהם ישנה הפרשה מופחתת של מלנין. איך בדיוק זה קורה? המחקר מתאר את הדרכים שבהם הגורמים האלה פועלים, ובנוסף, מסביר כיצד גם מחלות תורשתיות שונות וגורמים נוספים יכולים להוות טריגר לשיבוש המלנין בעור ולבעיות פיגמנטציה.

לדברי החוקרים, הבנת המנגנונים הבסיסיים שמובילים להפרעות פיגמנטציה תעזור לנו להבין כיצד למנוע את הופעתן ולטפל בהן.

 

  1. הגנטיקה של הכתמים

לגנטיקה שלנו יש תפקיד מכריע בגוון העור שלנו. תאמיני או לא, אבל ישנם לא פחות מ-125 גנים שיכולים להשפיע על גוון העור. אולי הדבר הכי חשוב - הגנטיקה היא זו שקובעת כמה תאים מלנוציטים יהיו לכל אחד מאיתנו.

התאים המלנוציטים, שנמצאים באפידרמיס (השכבה החיצונית של העור שלנו) הם בעצם בתי החרושת שמייצרים את המלנין. במלים פשוטות, זה אומר שהגנטיקה היא הקובעת גם מה יהיה ריכוז המלנין בעורנו. לאנשים עם גווני עור כהים יותר יש ריכוזים גבוהים יותר של מלנין לעומת אנשים עם גווני עור בהירים יותר.

וזה לא הכל! גם סוג המלנין נקבע על ידי הגנים שירשנו מהורינו. ישנם כמה סוגים של מלנין, כאשר השניים העיקריים שבהם הם האאומלנין ופאומלנין. אם גוון העור שלך כהה יחסית – כנראה שירשת את האאומלנין, שהפיגמנט שלו הוא חום-שחור. אם לעומת זאת, את בעלת עור בהיר יחסית, סוג המלנין שירשת הוא כנראה פאומלנין, שהוא פיגמנט צהוב-אדום בהיר יותר.

היתרון החשוב ביותר של האאומלנין – הוא יעיל יותר מאשר הפאומלנין בהגנה על העור מפני כוויות שמש, ולכן בעלי עור כהה מוגנים יותר. כמו כן, מחקרים הראו שאנשים עם רמות גבוהות יותר של אאומלנין הם בעלי סיכון נמוך יותר לפתח סרטן העור מאשר אנשים עם רמות נמוכות יותר. יתרון נוסף של האאומלנין הוא בכך שהוא עוזר לווסת את טמפרטורת הגוף. זאת, על ידי ספיגת חום השמש ושמירה על טמפרטורה קרירה יותר של הגוף.

פיגמנט הפיאומלנין  סופג את קרינת ה-UV ביעילות פחותה לעומת האאומלנין. לכן, לאנשים בעלי רמות גבוהות יותר שלו יש גווני עור בהירים, והם פגיעים יותר לכוויות שמש ולנזקי שמש. עם זאת, גם הפיאומלנין עוזר לשלוט בטמפרטורת הגוף, ויכול לשמור על הגוף קריר בתנאי חום על ידי החזרת החום הרחק מהגוף. כמו כן, גם הוא  יכול גם לסייע במניעת מלנומה וסוגים אחרים של סרטן העור.

 

  1. חשיפה לשמש: הטוב, הרע והמכוער

חשיפה מוגברת לשמש היא הגורם הסביבתי השכיח ביותר לפיגמנטציה, וככל שהיא תכופה יותר, מצטברת, ומתחילה בגיל צעיר יותר – כך הסיכוי שלך לכתמים גבוה יותר. לא צריך להיות חוקר בכדי לדעת את זה. אבל איך בדיוק גורם השיזוף להופעת הכתמים? בחזרה למלנין, ולמנגנון ההגנה המתוחכם של העור שלנו.

בכל פעם שאנחנו נחשפים לשמש, התאים המלנוציטים מייצרים ושולחים מלנין לשכבה העליונה של העור, כדי להגן עליו מפני קרינת ה-UV. הסיבה לכך היא שלמלנין יש "כישרון" מיוחד: הוא בולע קרינה באורכי גל קצרים (בעיקר קרינת ה-UV), וכך הוא מגן עלינו מפני הקרינה. ככל שאנו נחשפים יותר לשמש, כך התאים המלנוציטים מפרישים יותר מלנין והופכים את העור לכהה. זוהי הסיבה לתופעת השיזוף. אבל אליה וקוץ בה – כי למרות שמדובר במנגנון חשוב וטוב, הוא עלול להשתבש כשאנחנו נחשפים יותר מדי לשמש. וזה כבר הצד הרע של השיזוף, משום שלעתים, המלנין לא מתפזר באופן אחיד אלא מצטבר באזורים מסוימים, והתוצאה היא הכתמים והפיגמנטציה. למרבה הצער, עם הזמן ובחשיפה מתמשכת, הכתמים מתרבים והופכים לקבועים ובולטים יותר.

 

איך בדיוק זה קורה – השלבים בהיווצרות המלנין בהשפעת השמש:

  1. קרינת ה-UV מייצרת רדיקלים חופשיים ומעלה את חום הגוף.
  2. הרדיקלים החופשיים וקרינת ה-UV מפעילים חומרים ביולוגיים, שבתורם מפעילים את התאים המלנוציטים, האחראים ליצירת המלנין.
  3. חומרים ביולוגיים אלה מגבירים את הפעילות של האנזים טירוזינאז.
  4. אנזים הטירוזינאז הופך את חומצת האמינו טירוזין לפיגמנט מלנין.
  5. התאים המלנוציטים מכניסים את המלנין בצורת גרגרים לתוך שלפוחיות תאיות מיוחדות שנקראות מלנוזומים.
  6. המלנוזומים מועברים לתוך תאי הקרטין בשכבת האפידרמיס של העור.
  7. בכל תא שקולט את המלנין, המלנוזומים מצטברים סביב גרעין התא, שם הם מגינים על הדנ"א של התא מפני הנזקים של קרינת ה-UV.
  8. בחשיפה מוגזמת לשמש, המלנין מצטבר בתאי הקרטין באזורים מסוימים – וכך נוצרת הפיגמנטציה.

 

  1. תרופות ושמש – לא תמיד זה הולך יחד

לא מעט תרופות מגבירות את רגישות העור לשמש. למעשה, על פי מחקרים, נטילת תרופות אחראית לכ-10%-20% מכלל הפרעות הפיגמנטציה הנרכשות (כאלה שאינן נובעות מגנטיקה אלא מהשפעות סביבתיות). ככל שמשתמשים יותר זמן בתרופה מסוימת, כך השפעתה יכולה להיות ממושכת יותר. בין התרופות המרכזיות שמשפיעות על הפיגמנטציה:

  1. תרופות אנטיביוטיות – תרופות אלה יכולות להגביר את ייצור המלנין במהלך חשיפה לשמש, ועל ידי כך להעצים את הנטייה להיפרפיגמנטציה.
  2. תרופות נגד יתר לחץ דם.
  3. תרופות ללב.
  4. תרופות נגד סוכרת (שניטלות דרך הפה).
  5. גלולות נגד הריון.
  6. תרופות נגד כאב מקבוצת NSAIDS (כמו אדוויל).
  7. תרופות נגד מלריה.
  8. תרופות נוגדות דיכאון מסוימות (מקבוצה שנקראת "תרופות טריציקליות").

כדי להיות בטוחה שאת לא גורמת נזק לעור שלך – אם את נוטלת תרופות כלשהן, במיוחד תרופות קבועות, חשוב שתדברי עם הרופא שלך על מנת לברר אם הן יכולות להשפיע על פיגמנטציה.

 

מחלות תורשתיות


בנוסף לשלוש הסיבות העיקריות הללו, ישנן גם מספר מחלות תורשתיות שעלולות לגרום להפרעות פיגמנטציה. שני מצבים תורשתיים מוכרים הם ויטיליגו ולבקנות:

  1. לבקנות
    לבקנות היא בעיה תורשתית המובילה לריכוז מלנין נמוך ולהיפופיגמנטציה. מצב זה מאופיין בעור לבן, עיניים כחולות כהות ושיער לבן.
  2. ויטיליגו
    ויטִילִיגוֹ (בהקת) היא מחלת עור אוטואימונית, שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת בשוגג את התאים המלנוציטים באזורים שונים בעור. כתוצאה מכך, תאים אלה אינם מסוגלים לייצר מלנין, ונוצרים כתמים לבנים על העור.

 

הטריגרים: הורמונים ומחלות דלקתיות

המאמר מציג גורמים נוספים שיכולים להוות טריגר להפרעות פיגמנטציה ולגרום להיפרפיגמנטציה או להיפופיגמנטציה.

  1. שינויים הורמונליים
    שינויים הורמונליים המתרחשים אצל נשים במהלך החיים, כמו למשל בהריון, או לחילופין, כתוצאה מנטילת גלולות למניעת הריון או טיפולים הורמונליים אחרים (כמו טיפולי פוריות, או הורמונים חלופיים הניתנים בגיל המעבר), יכולים אף הם לגרום להיפרפיגמנטציה. סוג זה של היפרפיגמנטציה, שנקרא מלזמה, מתבטא בכתמים סימטריים ורחבים המופיעים מעל לשפה העליונה, בלחיים ועל המצח בעקבות חשיפה לשמש.
  2. מצבי דלקת בעור
    מצבי דלקת או פציעה בעור, כולל פצעי אקנה או פצעים אחרים, דלקת לאחר כוויה בעור, או מחלות עור דלקתיות כמו פסוריזאזיס או אטופיק דרמטיטיס, וכן טיפולי לייזר או עור, עלולים להוביל להיפרפיגמנטציה פוסט דלקתית. במצב זה, הדלקת מגרה את התאים המלנוציטים ומעוררת ייצור גבוה באופן חריג של המלנין, וכתוצאה מכך מופיעים כתמים כהים באזור הפצע לאחר החלמתו. אקנה קלה לרוב אינה גורמת להיפרפיגמנטציה, אלא רק מצבי אקנה בינוניים עד חמורים. עם זאת, טיפול לא נכון באקנה, כמו לחיצה של הפצעים, עלולה להוביל להיפרפיגמנטציה.

עם זאת, המחברים מסבירים שטראומה עורית – כולל פצעי עור כגון שלפוחיות, זיהומים, כוויות, חשיפה לכימיקלים ופצעים אחרים – יכולה גם לגרום לעתים דווקא לירידה בהפרשת המלנין, וכתוצאה מכך להיפופיגמנטציה. במצב זה, לאחר שהפצע מחלים, העור באזור הפצע נראה חיוור יותר לעומת העור שמסביבו.

 

 

לסיכום, מה חשוב לזכור? 

  • על פי מחקר חדש, שלושה גורמים מרכזיים מעורבים בתהליך הפיגמנטציה בעור: גנטיקה, חשיפה לקרינת ה-UV, ונטילת תרופות מסוימות.
  • גורמים אלה משפיעים על פיגמנט המלנין.
  • ההשפעה יכולה להתבטא בדמות היפרפיגמנטציה – הצטברות יתר של מלנין, או לחילופין – היפופיגמנטציה – הפרשה מופחתת של מלנין.
  • המחקר מבהיר גם כיצד מחלות תורשתיות שונות וגורמים נוספים עלולים לגרות ייצור עודף של מלנין, או לחילופין לפגוע בייצור המלנין, וכתוצאה מכך, לגרום לשיבושים בפיגמנטציה.
  • הבנת המנגנונים הבסיסיים שמובילים להפרעות פיגמנטציה תתרום ליכולת לטפל ולמנוע בעיות אלה.

 

 

לאבחון עור ורכישת מוצרים דרך קוסמטיקאיות מורשות בפריסה ארצית לחצי כאן

לכתבות נוספות לחצי כאן